מאז 1955 הופעלו יחידות "הפדאיון" שחדרו מגבול מצרים ואחר כך מגבול ירדן למטרות חבלה ורצח בישובי ספר. מצרים חתמה על עסקת נשק גדולה עם צ'כוסלובקיה ותיאמה מהלכים עם ירדן וסוריה. בהמשך, חסמה את מיצרי טיראן למעבר ספינות ישראליות בשני הכיוונים. כמענה, נרקחה תכנית סודית בין בריטניה צרפת וישראל. ב 29 לאוקטובר פתחה ישראל בלחימה מול המצרים כשבין המטרות העיקריות היו: פתיחה מחודשת של מיצרי טיראן וחיסול פעולות הטרור בגבול מצרים. היה זה מבצע קדש או מלחמת סיני. אוגדה 77 בפיקוד חיים לסקוב, עם כוחות שריון וחי"ר שכללה את חטיבת גולני – תוכננה לכבוש את רפיח ואל עריש ולפתוח את ציר צפון סיני לתנועת כוחות בציר זה עד תעלת סואץ. המשימה העיקרית שהוטלה על חטיבת גולני הייתה כיבוש והשתלטות על אזור רפיח ואל-עריש. כיבוש מוצבים 27 ו- 29 באזור רפיח ואל-עריש הוטל על גדוד 12 בפיקודו של שמואל אלבק(אמיר) וכיבוש מוצבי צומת רפיח הוטל על גדוד 51 בפיקודו של מאיר פעיל. הסיירת החטיבתית בפיקודו של יהודה גולן תוכננה לנוע כחוד בראש כוח גדוד 51. בלילה של 1/11 הכוחות נכנסו לשטח, המתינו לריכוך אווירי והסתערו לפנות בוקר על המוצבים 27 ו-29. הקרב היה קשה כי המצרים המטירו אש עזה על הכוחות שגרמה להרוגים ופצועים. הגדוד לא עצר, המשיך בהסתערות לאור היום, התגבר על תקלות באמצעי הפריצה והשלים את המשימה לקראת הבוקר. בקרב זה נהרגו 3 לוחמים (טור' יעקב (קוקו) אוחיון, רב"ט אפרים פרויקה גרוס, סמל יאיר עומר) ונפצעו 48 ושני לוחמים זכו בעיטור העוז (אשר דר מפקד פלוגה א' ואברהם בר אוריין מפקד פלוגה ב).   לקריאה נוספת לחץ כאן